הברווז

מה קורה כשמוציאים את המפלצות הגדולות של ההיסטוריה מהספרים ומושיבים אותן על סלע, באמצע יער, לחכות לרכבת שמאחרת? הן מתווכחות על חברות, נעלבות, מפחדות מאמא, רוצות שיאהבו אותן ובעיקר משוכנעות שהן בסדר גמור.

האנץ ופרנץ מסוגלים לדבר שעות על השאלה איך ברווז יודע שהוא ברווז, אבל לא להקדיש רגע לשאלה איך הם עצמם הפכו למי שהם. בעיניי, זה אחד הדברים המפחידים בהתנהגות האנושית: היכולת שלנו להסביר לעצמנו כמעט כל דבר, עד שגם המעשים הנוראים ביותר הופכים לעוד יום עבודה. רציתי לכתוב קומדיה שבה אנחנו צוחקים מהטיפשות של האנשים האלה, ואז מגלים שחלק מהתירוצים, הפחדים והמנגנונים שלהם מוכרים לנו הרבה יותר ממה שנעים להודות.

אולי בגלל זה אני מאמין שצחוק לא חייב להרחיק אותנו מהכאב. לפעמים הוא דווקא מאפשר לנו להתקרב אליו מספיק כדי לראות דברים שלא היינו מוכנים לראות אחרת.