אחד בלי השני
תיאור המחזה
בתוך דירה צפופה בלב תל אביב, נפגשים ענבל ואריק – שני זרים שסוחבים איתם פרידות כואבות מהיום הקודם. היא בדיוק ביטלה אירוסין, הוא בדיוק אורז מזוודות לברלין. מה שמתחיל כמשא ומתן על חוזה שכירות הופך למסע של שיחות חושפניות, בדיחות עוקצניות, ושברי וידויים שמגלים עד כמה שניהם צמאים לחום וחיבוק – אך גם חוששים מאהבה חדשה.
בלילה אחד של שתייה, צחוק, וגם לא מעט שתיקות, נוצר שבריר של חום – שדווקא בו בוחרים השניים לבדוק עד כמה הם מוכנים להיפתח. ״אחד בלי השני״ היא דרמה קומית-רומנטית על שני אנשים פגועים שמגלים, באותו ערב גורלי, שאולי אין להם באמת לאן לברוח – מלבד זה אל זו.
כמה מילים
הוא למד שעדיף לא להתחיל משהו שעלול להיגמר, והיא למדה שאסור להפסיק לנסות, גם כשאין שום סיבה להאמין שזה יצליח. מה שמעניין אותי הוא ששניהם משתמשים בפרידות שלהם כדי להצדיק התנהגות הפוכה לחלוטין, אבל בסופו של דבר מפחדים בדיוק מאותו הדבר.
אריק בונה לעצמו חיים שבהם הוא לא יצטרך להיות תלוי באף אחד, וענבל מחפשת כל הזמן מישהו שיהיה שם כדי שלא תצטרך להתמודד עם עצמה לבד. רציתי לבדוק למה כל כך קל לנו להיות אמיצים כשאין לנו מה להפסיד, ואיך ברגע שאנחנו מתחילים להרגיש משהו אמיתי, כל האומץ הזה נעלם. הרי כשאנחנו פוגשים אדם חדש, אנחנו לא באמת מתחילים מאפס. אנחנו מביאים איתנו את כל מי שעזב אותנו, את כל מה שלא אמרנו, ואת כל ההבטחות שהבטחנו לעצמנו ולא קיימנו. ובכל זאת, אנחנו מצפים מהאדם החדש להוכיח לנו שהוא לא יהיה כמו הקודמים.
יש משהו כמעט מגוחך בשני אנשים שמכירים ערב אחד וכבר דורשים זה מזה אמון מוחלט, כאילו שלוש שעות של אינטימיות יכולות להחליף שנים של היכרות. רציתי לכתוב מחזה על הרגע שבו אנחנו מחליטים להאמין למישהו, לא מפני שאנחנו יודעים שהוא יישאר, אלא מפני שאנחנו כל כך רוצים שהוא יישאר. ובעיקר, על המחיר של ההחלטה הזאת, כשאדם שכבר התחלת לדמיין איתו חיים שלמים מבטיח לחזור בעוד עשר דקות, ואתה מגלה שאין לך שום דרך לדעת אם הוא באמת יחזור.
“ההצגה מצליחה לתפוש היטב את הציפיות והקונפליקטים שמניעים אותנו”
רוצים לקרוא או להעלות את המחזה?